בעקבות פניות אשר הגיעו לפתחה של ועדת האתיקה הארצית בעניין סוגיית רשלנות מקצועית ובהתאם לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961 (להלן: "החוק") והכללים שהותקנו מכוחו, החליטה הוועדה להידרש לשאלה האם רשלנות מקצועית כשלעצמה מהווה עבירה אתית.
חברים וחברות יקרים,
בעקבות פניות אשר הגיעו לפתחה של ועדת האתיקה הארצית בעניין סוגיית רשלנות מקצועית ובהתאם לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961 (להלן: "החוק") והכללים שהותקנו מכוחו, החליטה הוועדה להידרש לשאלה האם רשלנות מקצועית כשלעצמה מהווה עבירה אתית.
בתמצית, מסקנת הוועדה היא כי לא כל רשלנות מקצועית שיש בה עילה לתביעה אזרחית, מהווה גם עבירה משמעתית שניתן להעמיד בגינה לדין (כך, למשל, טעות שנעשתה בתום לב, לא תהווה עילה להעמדה לדין, גם אם במישור האזרחי אכן מדובר ברשלנות).
אולם, כאשר פעולותיו או מחדלו של עורך הדין מלמדים על הלך רוח ברור של זלזול, עצימת עיניים, אדישות לתוצאה או נטילת סיכונים בלתי סבירים, ניתן יהיה להעמיד את עורך הדין לדין משמעתי, בשל הפרת החובה לפעול "בנאמנות ובמסירות" לטובת הלקוח, כדרישת סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין.
מטבע הדברים, רשלנות במידה גבוהה וניכרת ("רשלנות רבתי") תוכל להוות אינדיקציה, או מעין חזקה, כי התקיים הלך הרוח האמור והופרה החובה לפעול "במסירות". אולם, חזקה זו ניתנת לסתירה במקרים מתאימים. לא "גודל הטעות" או "מידת הרשלנות" היא הקובעת, אלא כאמור, האם עורך הדין פעל מצדו בתום לב, בנאמנות ובמסירות.
להחלטה המלאה לחצו כאן >>
מנחם מושקוביץ, עו"ד
יו"ר ועדת האתיקה הארצית